ילדי הלילה

הם חיים בשטחי ההפקר,

בצד האפל של העיר,

הם קשורים רק אל הצל של עצמם,

המרקד על הקיר.

בלילה מול ירח,

לילה נטול כוכבים,

בוא תראה,

איפה הם מסתובבים.

הם מוצאים מקלט במרתף,

במסתור השיחים שבגן, כך כל לילה,

הפחד ק\רודף,

הם חיים במרחב לא מוגן.

על סף התהום,

עוד אפשר לעצור,

מבקשים לשרוד,

ילדי הלילה.

אני פרפר בקופסה,

מנסה לעוף,

אל העולם.

אני כל כך זקוקה,

לחיבוקך.

כשהשמש שוקעת,

אז הכוכבים נותנים,

ניצצות חיים,

והכל חשוך מבפנים.

אני פקפר בקופסה,

מנסה לעוף אל העולם.

הם מוכרים את עצמם בזול,

בעבור תשומת לב,

ובתוכם פצע גדול,

פתוח וכואב,

על שפת התהום,

עוד אפשר לעזור,

ילדי הלילה,

מבקשים אור.

רוצה שתהיו בחוגים,

לספרות ודרמה,

רוצה שתהיה משפחה,

עם אמא ואבא,

שתרגישו שלהבת קטנטונת,

שתבוא ותביס את השחור,

פתאום נראה מחזה,

איזה יופי!

הנה אח עולה מן הבור.

על סף התהום,

עוד אפשר לעצור,

ילדי הלילה,

מבקשים אור.