השנה אמנם לא התברכנו בחורף גשום במיוחד,
אך מספר הימים המועט שבהם כן צנחו הטמפרטורות
הצליח למלא את אתר החרמון בשלג ובמבקרים.
"גם כן חוצפה! ילדים מתחת לגיל 5 אינם חייבים בתשלום!
למה אני צריך לשלם עליו?"
"שוקי בן 14."
"אמרתי לך להתגלח! נכון?"
"נו! שוקי, אולי תלך למשרד, תראה מתי מגיע אלינו המדריך?"
"נראה לך שנזקקתי למדריך שלהם? מצאתי בדפי-זהב מישהו בחצי הכסף.
או! הנה, הנה הוא מגיע!"
"שלום לכם, שמי חיזקי, ואני אלווה אתכם בטיולכם החביב אל פסגות החרמון החביבות."
"ראשית אפתח בחידה: מי יודע מדוע מכנים את המקום חרמון הסבא?"
"כי עד שנתחיל לעשות סקי כבר יהיו לנו נכדים!"
"שוקי!"
"סחבק, אני מבקש בכל לשון של בקשה, דבר חלש, אתה מבריח את הפינגוונונים!"
"בסדר, בסדר, בוא נעלה על הרכבל."
"במקום לעלות ברכבת, אנחנו נוסיף כיף על כיף ונטפס רגלית בדרך בה צעד
המצביא חמורבי כשהיה עושה כאן חופשת סקי בפנאנה, לפני שהיה יוצא לטבוח בממלוכים."
"אתה יכול לצלם אותנו?"
"בחדווה, בחדווה! התגודדו! תגידו צ'יז חלש"
"יופי שוקי, כך חסכת 50 שקל למדריך. שעה אנחנו כבר הולכים!"
"מה התלונות? מה קרה? נראה גם את הנוף בדרך."
"סלח לי, מה קורה? אנחנו הולכים כבר שעה!"
"קודם כל דבר חלש, אתה מחרפן את החורפנים, ושנית על מנת להנות מהנוף,
בחרתי לצעוד בדרך-לא-דרך."
"לא עדיף שנצעד בדרך כן דרך?"
"כן, גם הלך לי הגב מהציוד."
"אני מקבל את ההערה. הנה, הציוד יחכה לנו למטה, בתחתית המדרון."
"איך נגלוש?"
"אל חשש חביבה, בפסגת ההר אנחנו נמצא את צמח במבוקי הסלע
וממנו נעשה סנווובורד כנעני, ממש כמו חמורבי בשעתו."
"מה, אתה פסיכי? איך נעשה סקי על במבוק?"
"טוב, אני רואה שהאווירה מעט מתוחה. אולי נרגע עם מעט צלילי חליל.
חללי. רק בזהירות: זה חלילו המקורי של חמורבי."
"הוא ניגן בו עד שנפטר מסיבוך של הרפס הלוע."
"נו, איפה הסקי? מה עם הבמבוק הזה שמה?"
"בעניין זה אני טיפ טיפונת לא בסדר. הם גדלים רק בנגב המערבי."
"אבל נורא מאוחר, ואלי נסתובב ונחזור?"
"יקח לנו כחמש שעות לרדת ולחזור, ואז ניקלע לחשיכה. תחת זאת אני מציע שנעשה כאן את הלילה."
"שוקי, אני פוחדת, ביחוד על השועלים!
"אל חשש חביבה, אף חיה לא מסתובבת כאן בלילה. הוקר הופך כה עז שאף יצור חי לא מסוגל לישרוד פה."
"אז איך אנחנו נישרוד?"
"אני אכין לכם חליטת תה מצמח הדובדבן השרוע, הנה אני רואה את ענפיו מבצבצים בינות הצוקים."
"וולה, הוא ממש דפוק!"
"זה ענף מעט עיקש!,
"מאיפה נפלת? מהשמיים?"
"קודם כל דבר חלש, אתה מבהיל את הדרוזונים!,
שנית, למה לצעוק? בוא נחלל בחליל השלום!,
"מה עשית? זה חלילו של חמורבי."
"אתה כלב!"
"דבר חלש!"
"שמע, כשהבן אדם לא מדבר חלש, אלא חזק, הקולות בראש שלו מתחזקים
והוא נכנס למצב של חפיפה, וקול אומר לו: אתה ציפור, חיזקי, ואז הוא מוצא
את עצמו מטפס על עמוד חשמל כדי לבנות קן,
והוא רעב ומבקש מהאנשים שיביאו לו לחם רטוב, אבל הוא למעלה
ואז הם אומרים לו:"לא שומעים אותך! דבר חזק! אבל הוא לא יכול
לדבר כי גם הציפרים לא מדברות, וגם זה מה שהביא אותו למצב הזה
מלכתחילה! ולכן ביקשתי ממך: דבר חלש!"
"זה מטורף!"